החלטה בתיק בש"א 13237/07

1.       המבקשים הם אב ובנו, ובבקשתם שלפני עותרים הם לכך שיינתן צו מניעה זמני, בנוגע למסירת דוכנים בשוק המחודש שבחדרה. בכותרת הבקשה מנוסחות העתירות המבוקשות בה באופן הבא:

"(א)   ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים למסור להחזקת מי מהסוחרים האחרים ו/או צד ג' אחר כלשהו, דוכן בשוק העירוני המשופץ של חדרה בטרם שיובטח כי למבקשים ישמר דוכן בגודל ובמיקום הזהים לדוכן שהיה בחזקתם בשוק הישן הכל כפי זכותם מכח ההסכם שנחתם בינם ובין המבקשים ביום 27.12.05.

  (ב)   ליתן צו המונע מהמשיבים לחתום על הסכם עם מי מהסוחרים האמורים ו/או צד ג' אחר כלשהו האמור להסדיר את העברת הזכויות בדוכן בשוק העירוני המשופץ אלא אם יובטח דוכן עבור המבקשים."

2.       הגם שמקריאת העתירות כפי שנוסחו ניתן להבין שבקשת המבקשים היא למנוע את חלוקת דוכנים בשוק המחודש, דבר שימנע למעשה את אכלוסו, הרי שבסעיף 46 לבקשתם מסייגים המבקשים את בקשתם, וטוענים:

"מכל מקום, בשלב זה לא נדרשים המשיבים להימנע מחלוקת הדוכנים / חנויות בשוק והצו המבוקש מכוון לכך שלמבקשים ייוחד דוכן בגודל ובמיקום זהים במונים (כך במקור י"כ) זהים לצורך הקודם וזאת עד להכרעת ההליך המשפטי."

3.       נראה כי אין חולקים על כך, שהמבקשים החזיקו בדוכן בשוק הישן בחדרה, אשר נפגע כתוצאה מפיגוע של מחבל מתאבד בתאריך 26.10.2004. המבקשים טוענים כי קיבלו את ההחזקה בדוכן בשוק מאת המשיבה בקטגוריה של "משוקמים", וזאת לאור נכותם הקשה של שניים מילדי המבקש מס' 2, ולעומת טענות אלה טוענים המשיבים, כי המבקשים פלשו לדוכן בלא רשות. מכל מקום, נראה כי במהלך 15 השנים האחרונות, הדוכן בשוק היה מקור פרנסתם היחיד של המבקשים.

4.       משנפגעו מספר מבנים בשוק, החליטה המשיבה לפנותו מיושביו ולשפצו, וקבעה כי בתקופת השיפוץ יעברו סוחרי השוק למקום זמני, שם ינהלו את עסקיהם עד להשלמת השיפוץ. מעברם של סוחרי השוק לשוק הזמני התאפשר לאחר מו"מ שהתנהל בין נציגות סוחרי השוק מחד גיסא והמשיבה מאידך גיסא, ובסופו של דבר חתם כל אחד מהסוחרים על חוזה עם המשיבה, המסדיר את היחסים שבין הצדדים.

          אף המבקש מס' 1 חתם על חוזה כאמור, והעתק החוזה צורף כנספח ז' לבקשת המבקשים.

5.       מעצם חתימת החוזה בין המבקש מס' 1 והמשיבה, עולה, כי המשיבה הכירה בכך שהמבקש מס' 1 החזיק בדוכן בשוק הישן. עם זאת אציין, כי אין בידי המבקשים להציג מסמך כלשהו, שנעשה בעת ההיא, המסדיר כביכול את מסירת ההחזקה בדוכן לידיהם.

6.       בעיקרם של דברים, החוזה שנכרת בין המבקש מס' 1 והמשיבה, הזהה בנוסחו לחוזים אחרים שנכרתו בין המשיבים והסוחרים האחרים, קבע כי הסוחרים יעברו לשוק ארעי, ועוד נקבע, כי בתום עבודות השיפוץ "יחזור הסוחר לדוכן קבוע שיועבר להחזקתו בשוק המשוקם ויהפך לדייר מוגן מאושר, והכל כפי המפורט ומובהר בהסכם זה" (וראה פיסקת ה"הואיל" הרביעית, במבוא לחוזה).

          עם זאת, בסעיף 2 לחוזה הוגדרו מספר קטגוריות של אנשים, ואלה הן:

(א)     "סוחר" - מי שהחזיק בדוכן בשוק ערב הפיגוע, ושמו מופיע ברשימה מחייבת של הסוחרים שהוגשה לעיריה על ידי ועד סוחרי השוק.

(ב)     "דייר מוגן מאושר" - מי שהחזיק בדוכן בשוק הישן והוא קשור עם המשיבה בהסכם שיכרות מוגן, ושילם כדין דמי מפתח למשיבה.

(ג)      "דייר מוגן לא מאושר" - מי שהחזיק בדוכן בשוק הישן, ואשר רכש זכות דיירות מוגנת מדייר אחר ללא אישור פורמלי של המשיבה וללא תשלום דמי מפתח למשיבה.

(ד)     "דייר מוגן מכח החזקה" - מי שהחזיק בדוכן בשוק הישן שנים רבות, ללא הסכם כלשהו וללא תשלום דמי מפתח למשיבה.

(ה)     "מחזיק" - מי שהחזיק בדוכן בשוק הישן בפועל, אשר קיבל את ההחזקה מהמשיבה במסגרת פעולות שיקום, מבלי ששילם דמי מפתח לעיריה.

          מהנתונים שלפני עולה, כי המבקשים עונים לכאורה להגדרת "סוחר", וטענתם כי הם "משוקמים" אינה נתמכת בראיה, ולפחות בשלב זה לא ניתן לקבוע כי עונים להגדרת "מחזיק".

7.       מעמדם העכשווי של המבקשים אינו מקנה להם לכאורה זכות לקבל דוכן בשוק המשופץ, מהטעם שבסעיף 6(ה) לחוזה נקבע כדלקמן:

"בתום ביצוע העבודות יקבל כל דייר מוגן מאושר דוכן קבוע אשר שטחו ומיקומו זהים באופן מלא לדוכן שהיה בחזקתו של הסוחר עד פינוי השוק לרבות רחבה בחזית הדוכן, אם וככל שתהיה."